<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תקל"א</h1>
<h2>דף ז:</h2>
כמאן אזלא הא דתניא גרסי'. דבש הגזין והצירעין טהור. דבמשנה אין בה אלא דבש צירעין. והגיזין אינו. ואמת הוא זה דודאי דבש צירעין מותר (ו)דסתם משנה כך היא ודגזין נמי מותר דטעם אחד (להן) [הוא] ומותר. בשילהי מכשירין משנה היא. נראה דהלכה הוא שדבש צירעין מותר. דסתם לן תנא. וכן (מודה) [מורה] רבינו מורי דמותר. ובדידיה הוה עובדא דאכל דבש צירעין. ושינויי דחיקי נינהו דקאמרי' הוא דאמר כר' (עקיבא) [יעקב]. ומי רגלים של חמור מותרין ושל כל בהמה ושל אדם וכל שכן של בהמה טהורה. וכל היוצא ממנה מותר דהותר מטעם החלב וכן נמי חלב דחמורתא היינו נמי טעמא דחלב. ושמעינן מהא מתני' דהיוצא מן הטהור מותר אפי' אין בו מקצת סימנין חייבת ומומא הוי לשחוט עליה. וכן הלכה וסיפא אגב רישא נקט. לשון קושיא הוא לימא מתני' הכי בעיא למימר (דדרקא) [דדווקא] דחזיניה דבלע משום דדילמא אשרוצי משרץ אי הכי השתא נמי ניחוש אמר רב ששת מתני' כגון שנמצא דרך בית הרעי. וכן הני כולהו אמוראי מתרצי דלא צריך דבלעי כי לא חזיניה נמי ומתרץ הכי נמי קאמר כיון דרוב דגים במינן משריצים כמו שבלע לפנינו דמי.
